תכנון נחיתה

אויראות

כל טיסה מורכבת משלושה שלבים: המראה, טיסה ונחיתה. לפני ההמראה, תמיד נוכל לבחור אם להמריא או לא. הטיסה, אשר מתרחשת ככורח לאחר שהחלטנו להמריא, מתרחשת בדרך כלל באוויר ללא סכנה ממשית של התנגשות במכשולים. אם החלטנו להמריא אין לנו ברירה אלא לנחות. נחיתה היא השלב היחיד אשר אנחנו מוכרחים לבצע וגם מתרחש בסמוך למכשולים. מהות הנחיתה היא קיום מפגש רך ונעים לטייס ככל הניתן עם משטח רחב מאוד וקשה מאוד – הקרקע. על מנת שנצליח לפגוש את הקרקע באופן מיטבי ונטול כאב אנו פועלים בהתאם לרשימה של פעולות ומבצעים אותן לפי הסדר. הצמדות לסדר הפעולות הזה יגדיל בצורה משמעותית את הסיכוי שלכם לנחות מבלי להיפצע ומבלי להזיק לציוד, במקום שתרצו ובדרך שתרצו. על מנת לבצע נחיתה מוצלחת עלינו: להחליט שאנו נוחתים, לזהות את שדה הנחיתה המיועד, למצוא את כיוון הרוח, לאבד גובה עד ליציאה לפיינל, לבצע פיינל ובסופו פלייר. מכיוון ששלבי הפיינל והפלייר הם פשוטים יותר ואני מניח שכולכם יודעים לבצע אותם כהלכה, אתמקד הפעם בשלבים הקודמים להם. שינוי משימה מטיסה לנחיתה לקראת גישה לנחיתה יש לבצע שינוי מנטלי. עלינו להגדיר לעצמנו משימה: "אני ניגש לנחיתה מושלמת" ולוותר על המשימה הקודמת, שהייתה "להישאר באוויר". לאחר שהגדרנו לעצמנו את הנחיתה כמשימה אנו פנויים להעניק את מלוא תשומת הלב למשימה החדשה שלנו ולבצע אותה באופן הטוב ביותר. בתחום שלנו גובה מתורגם לזמן אוויר ולכן ככלל אצבע מומלץ לגשת אל משימת הנחיתה בגובה 100 מטרים מעל הקרקע. בעבור טייסים חדשים או בתנאים קשים לפענוח ניתן להגדיל את הגובה הזה. טייסים מנוסים מבצעים תכנון נחיתה גם במהלך הטיסה והם מתורגלים בתכנוני נחיתה כך שהם מסוגלים לקצר מאוד את משך תכנון הנחיתה שלהם. גם טייסים מנוסים וגם טייסים חדשים, כולם צריכים להגדיר את הנחיתה כמשימה על מנת לבצע אותה בהצלחה. לאחר שהבנו מה המשימה שלנו, אפשר לגשת אל הביצוע.

שלב ראשון – בחירת שדה נחיתה
גם אם אתם לקראת נחיתה בכנרת אחרי שהמראתם בזכרון וגם אם אתם לקראת נחיתה אחרי גרזון
בגלבוע, חשוב לבחור היכן נוחתים. שדה הנחיתה האידיאלי מבחינתנו הוא הגדול ביותר האפשרי, שטוח
(בנחיתה במדרון הפיינל שלנו מתארך מאוד. לדוגמא: הנחיתה בסמדר, מתחת שרונה), רך ככל האפשר
(נחיתה על חול או אדמה רכה נעימה יותר מנחיתה על מסלעה), ללא מכשולים בתוך השדה, בשולי השדה
או בסביבות השדה אשר אנו עלולים להתנגש בהם והם עלולים לייצר מערבולות. נצלו את הגובה והזמן
שלכם לבדוק את השדה בדקדקנות. זו הרגשה מאוד לא נעימה לגלות בגובה נמוך כבל חשמל, או כרם
בשדה הנחיתה המתוכנן שלכם.
טיפ של אלופים: לאחר שבחרתם שדה נחיתה, מצאו לפחות שדה נחיתה אחד נוסף אשר ישמש כתוכנית
גיבוי על מנת להתמודד יותר בקלות עם שינויים אפשריים בטיסה בדרך אל הנחיתה. תמיד עדיף לנחות
בשדה הנוח ביותר, לא להתפתות לשדה הקרוב לכביש, למעיין או לארומה.
שלב שני – מציאת כיוון רוח
כיוון הרוח בנחיתה משפיע על תכנון הנחיתה שלנו, על גובה וזמן הפיינל שלנו והמהירות בה נפגוש את
הקרקע. גם מרחפים מנוסים מאבדים לפעמים או מתקשים למצוא את כיוון הרוח (אפילו אם הם לא מודים
בכך), לכן חשוב להקדיש זמן למציאת כיוון הרוח בדרך לנחיתה. ישנן הרבה מאוד דרכים למציאת כיוון
הרוח בשדה הנחיתה: סימנים על הקרקע, מרחף אחר נוחת או מבט על המהירות הקרקעית בזמן הטיסה
מעל השדה – כדאי להשתמש בכל השיטות הזמינות לנו. כל שיטה טובה בתנאי שהיא תגלה לנו מצורה
אמינה מה כיוון הרוח בנחיתה. אני אוהב לבדוק סחיפה במהלך הטיסה על מנת לגלות את כיוון הרוח. כיצד
עושים את זה?

שלב א': בוחרים עצם כלשהו ומכוונים
אליו את המצנח. שולחים לפנים רגל אחת
כך שהמצנח, הרגל והעצם מיושרים בקו
אחד.
שלב ב': נעזרים בתנועת הרגל ביחס
לעצם שלפנינו על מנת לזהות את כיוון
הסחיפה שלנו באוויר. אם הרגל נעה
שמאלה מהעצם המשמעות היא שהרוח
מגיעה מימין. במילים אחרות, יש רוח
מזרחית. אולי צפון מזרחית, אולי דרום
מזרחית, אולי דרום דרום מזרחית, אבל
מזרחית כלשהי. רמת הדיוק שלנו כרגע
היא 180 מעלות.
שלב ג: על מנת לדייק יותר, נפנה 90
מעלות לתוך הרוח ונבדוק סחיפה שוב
באותה השיטה. לפי הדוגמא עכשיו אפשר
לראות שיש לנו רוח דרומית כלשהי, אבל
לא יכול להיות שהיא תיהיה דרום
מערבית, כי כבר ראינו שהיא מזרחית.
נגיע לרמת דיוק של 90 מעלות.
כיוון הפיינל שלנו יהיה מרכז החפיפה בין
שני כיווני הרוח שמצאנו. כך ננחת מול
הרוח או עם רוח צד של עד 45 מעלות,
שזה סביר.